מחלות מצבים של חתולים

אורוליתיאזיס-ציסטין בחתולים

אורוליתיאזיס-ציסטין בחתולים

אבנים בדרכי השתן בחתולים המורכבים מציסטין

אורוליטים ציסטין, המכונים גם חישובים, הם אבנים בדרכי השתן המורכבות מחומצת האמינו ציסטין, תוצר מפורק של חלבונים. אורוליטיאזיס ציסטין מופץ באופן שווה בין חתולים זכרים ונקביים, עם גיל ממוצע של הופעה של שלוש עד חמש שנים. היא נצפתה בגזעים ביתיים ובגזעים סיאמיים. תסמינים קליניים תלויים בגודל ובמספר האורוליטים כמו גם במיקומם בדרכי השתן. יתכן וחלק מהחיות הנגועות לא סובלות מתסמינים קליניים.

המנגנון המדויק של היווצרות האורוליטים ציסטין אינו ידוע. ציסטינוריה (נוכחות ציסטין בשתן) היא גורם בעל נטייה מראש. ציסטינוריה היא טעות מולד של חילוף חומרים המאופיינת בהובלה לקויה של ציסטין על ידי התאים הצינוריים של הכליות.

למה לצפות

  • מעבר של כמויות קטנות של שתן
  • השתנה כואבת
  • תדירות השתנה מוגברת
  • שתן עקוב מדם
  • חוסר יכולת להשתין

    בעלי חיים הנגועים עלולים להיות חולים מאוד אם הם סובלים מאי ספיקת כליות או זיהום.

  • אבחון אבני דרכי שתן בחתולים

  • בדיקות שגרתיות כוללות ספירת דם מלאה (CBC), פרופיל ביוכימי וכי שתן בחולים עם אורוליסטים ציסטין. למרות שבדיקות אלה לרוב תקינות, ניתן להבחין בשינויים התואמים לאי ספיקת כליות או זיהום בדרכי השתן.
  • פרופיל חומצת אמינו בשתן עשוי להועיל על ידי חשיפת כמויות גבוהות של ציסטין באופן חריג. בדיקה זו מחייבת הגשת מדגם למעבדה מתמחה ועשויה להיות יקרה.
  • רדיוגרפי בטן (צילומי רנטגן) עשויים להילקח, אך חישובי ציסטין הם רדיואנטיים, מה שאומר שהם אינם מופיעים ברדיוגרפים רגילים מכיוון שאין להם תכולת מינרלים מספקת, וייתכן כי רדיוגרפים כאלה אינם מהווים אבחנה לאבנים.
  • אולטרסאונד בטן עשוי להועיל בזיהוי אורולית ציסטין אך הליך זה אינו מאפשר זיהוי כימי של האורוליטים (גם אורוליטים בשתן הם רדיואנטיים אך ניתן להבחין באולטרה-סאונוגרפיה בבטן).
  • מחקרי ניגודיות (צבע) כמו pyelogram תוך ורידי (להערכת הכליות והשופכנים) או ציסטורטרוגרמה (להערכת השלפוחית ​​והשופכה) עשויים לזהות אבנים. כפי שנכון לאולטרה-סאונד, מחקרי ניגודיות רדיוגרפיים לא יבדילו סוגים שונים של אבנים רדיואצנטיות זו מזו, למשל urate לעומת cystine.
  • טיפול באבנים בדרכי השתן בציסטין בחתולים

    בהתאם לגודל האבנים ומיקומן הטיפול עשוי להיות רפואי או כירורגי. ניתן להצביע על ניתוח אם קיימת חסימת שופכה.

    אם לא קיימת חסימת שתן, פירוק האבנים עשוי להיות בר ביצוע. תזונה דלה בחלבון בשילוב עם התרופה 2-מרקפטופריפיוניל גליצין (2-MPG או תיולה) שימשה להפחתת הפרשת השתן של ציסטין ולהמסת אבני ציסטין. אין מעט ניסיון בשימוש ב- 2-MPG בחתולים.

    טיפול נוסף עשוי לכלול:

  • אלקליניזציה של השתן (שימוש בתרופות כמו אשלגן ציטראט או נתרן ביקרבונט המגבירים את רמת ה- pH של השתן) עשוי להעצים את מסיסות הציסטין בשתן ולמזער את היווצרות החישובים.
  • טיפול אנטיביוטי מצוין עם זיהום בדרכי השתן החיידקיות במקביל.
  • טיפול בנוזלים מצוין בחולים התייבשים, סובלים מהפרעה בשתן או הסובלים ממחלת כליות.
  • חלק מהבעלי חיים עשוי להועיל באורח הידרופולסיה (שטיפת אבנים מדרכי השתן התחתונה). סביר להניח שהליך זה מועיל בכלבים הסובלים מאורוליתיאזיס ציסטין מכיוון שאבני ציסטין לרוב קטנות מאוד (פחות מ -5 מ"מ קוטר) ויכולות לעבור דרך השופכה.
  • הסרה כירורגית שמורה לבעלי חיים בהם הטיפול הרפואי אינו מועיל, או שיש צורך בהקלה מיידית של חסימת השופכה, או בחולים עם סימנים קליניים חמורים.
  • טיפול ביתי ומניעה

    ציות קפדני הכרחי אם חיית המחמד שלך דיאטה מיוחדת ומקבלת תרופות לפירוק אבני ציסטין. חזור לבדיקות מעקב ובדיקות כמומלץ על ידי הווטרינר שלך.

    ללא טיפול מונע, אורולית ציסטין נוטה לחזור תוך 6-12 חודשים מרגע ההסרה או המסה. אבני ציסטין יכולות לחזור גם כאשר מקפידים על טיפול רפואי וניהול תזונה.